אפריל 2014 - חדשות 10 - סחר באיברים בבתי חולים בישראל - פרשת הסחר באיברים: כך מתייחסים בבתי חולים לצעירים שרוצים למכור כליה תמורת כסף.
שוק שחור של איברים.
"אסור לנו לתת לך עצות בזה... תגיד 'אני תורם בגלל שאני בסדר..., בגלל שאני זה...'".
תיעוד מצלמה נסתרת ממסדרונות בתי החולים.
בית חולים שניידר - צולם במצלמה נסתרת
"זה אסור, אבל יש את זה. בוא נאמר, יש את זה ככה, אתךה יודע. כן. אבל אתה לא צריך לדבר בקול, דבר בשקט. "
בצל פרשת הסחר באיברים על קו טורקיה - ישראל, ביקשנו לבדוק מה המצב בארץ.
"זה הכל נעשה במחושכים, לא עושים את זה בצורה גלויה."
נכנסנו לכמה בתי חולים ממשלתיים ופרטיים והצגנו את עצמנו כמי שמבקשים למכור כליה.
בהקלטה - עובדת בבית חולים שניידר:
"הוא אומר שחבר שלו רוצה לתרום כליה בכסף."
וזו התמונה העולה מהבדיקה שעשינו. העובדים כלל אינם מופתעים מהבקשה וזו אינה הפעם הראשונה שהם נתקלים בה.
"להגיד לך שלא עושים, זה לא יהיה נכון."
כמה מהם מכירים בעצמם את מי שהם מכנים מכערים ומסייעים להם בתהליך, ואלה הדברים שאמרה לנו אחת העובדות.
דברי עובדת בבית החולים שניידר:
"דבר עם .... תגיד ש... שהוא יהיה המתווך. את זאת שמתווכת? מה איכפת לי, הא לא שייך למחלקה. הוא לוקח בסך הכל 100,000 דולר. זה אני לא יודעת אם יש להם לתת לך, אבל אני יודעת שפה משלמים 120 (אלף) גג, שקל."
תורם שאינו בן משפחה חייב לעבור בוועדה הבוחנת האם מדובר במניעים אלטרואיסטיים.
עובדת בית חולים שניידר:
"אפשר לעבור את הבדיקות האלו למרות שאתה לא קרוב משפחה?"
תגיד שאני תורם בגלל שאני בסדר, בגלל שאני זה, בגלל שאני זה... בחיים אל תזכיר כסף. אני אגיד לו, פחות או יותר, ישאל מה אתה רוצה, איך אתה רוצה, כמה אתה רוצה, אני לא יודעת מה, כל הפרטים."
בשנת 2013 חיכו במדינת ישראל כ- 750 חולים להשתלת כליה. 266 קיבלו תרומה בארץ. 10 אחוזים מהממתינים מתים בזמן ההמתנה להשתלה.
טלי סלואן, מחכה להשתלת כליה ואומרת: האמת, אני צריכה השתלת כליה, אניי מחכה להשתלה. אני עושה דיאליזה 3 פעמים בשבוע, כל פעם לארבע שעות וזה מאוד קשה."
במצב זה שבו קיים מחסור גדול כל כך באיברים להשתלה, וכשהצוותים הרפואיים עצמם אינם יכולים לסייע, נוצרת המציאות הזאת בבתי החולים.
עובדת בית חולים שניידר:
"מחר תבוא בבוקר, דבר פה עם איך קוראים לו, לא עם אנשי הצוות."
כך למשל בבית החולים אסותא, בו לא מתקיימות כלל השתלות, אחרי שניסו לשכנע אותנו להימנע ממכירת כליה, במכון הדיאליזה נתנו לנו העובדות להציץ לעולם שאולי מתקיים במסתרים.
עובדת בבית החולים אסותא:
"בכל מקום זה מופיע, זה קיים, אבל זה שוק שחור."
אז איך הם מגיעים ללקוחות?
- יש כל מיני מאכערים. צריך מאוד להיות, מאוד מאוד... זו המלצה אישית, להיות מאוד זהיר. אם אתה מאוד מעוניין."
"בלי התעסקות בדבר השחור הזה, אתה לא יכול לעשות זאת."
למה שהמאכערים יתערבו לי באמצע?
כי הם רוצים כסף.
אבל איך הם ידעו? תבין, עוד פה זה לא יהיה הסוף. - נכון."
זהבה גלאון, יוזמת החוק נגד סחר איברים אומרת:
"אני מצפה משרת הבריאות שתיתן הנחיה ברורה למנהלי בתי החולים, פשוט להעיף אותם משם, ואז לא תהיה להם גישה לאותם אנשים שזקוקים להשתלה."
גם בבית החולים איכילוב ניסו לשכנע אותנו שלא נמכור כליה, אך אמרו לנו כך:
"כדי לתרום את הכליה שלך, אתה יכול למצוא בעצמך מישהו. ללכת למשפחות עצמן (של המאושפזים). כן, תלך."
שוק שחור של איברים.
"אסור לנו לתת לך עצות בזה... תגיד 'אני תורם בגלל שאני בסדר..., בגלל שאני זה...'".
תיעוד מצלמה נסתרת ממסדרונות בתי החולים.
בית חולים שניידר - צולם במצלמה נסתרת
"זה אסור, אבל יש את זה. בוא נאמר, יש את זה ככה, אתךה יודע. כן. אבל אתה לא צריך לדבר בקול, דבר בשקט. "
בצל פרשת הסחר באיברים על קו טורקיה - ישראל, ביקשנו לבדוק מה המצב בארץ.
"זה הכל נעשה במחושכים, לא עושים את זה בצורה גלויה."
נכנסנו לכמה בתי חולים ממשלתיים ופרטיים והצגנו את עצמנו כמי שמבקשים למכור כליה.
בהקלטה - עובדת בבית חולים שניידר:
"הוא אומר שחבר שלו רוצה לתרום כליה בכסף."
וזו התמונה העולה מהבדיקה שעשינו. העובדים כלל אינם מופתעים מהבקשה וזו אינה הפעם הראשונה שהם נתקלים בה.
"להגיד לך שלא עושים, זה לא יהיה נכון."
כמה מהם מכירים בעצמם את מי שהם מכנים מכערים ומסייעים להם בתהליך, ואלה הדברים שאמרה לנו אחת העובדות.
דברי עובדת בבית החולים שניידר:
"דבר עם .... תגיד ש... שהוא יהיה המתווך. את זאת שמתווכת? מה איכפת לי, הא לא שייך למחלקה. הוא לוקח בסך הכל 100,000 דולר. זה אני לא יודעת אם יש להם לתת לך, אבל אני יודעת שפה משלמים 120 (אלף) גג, שקל."
תורם שאינו בן משפחה חייב לעבור בוועדה הבוחנת האם מדובר במניעים אלטרואיסטיים.
עובדת בית חולים שניידר:
"אפשר לעבור את הבדיקות האלו למרות שאתה לא קרוב משפחה?"
תגיד שאני תורם בגלל שאני בסדר, בגלל שאני זה, בגלל שאני זה... בחיים אל תזכיר כסף. אני אגיד לו, פחות או יותר, ישאל מה אתה רוצה, איך אתה רוצה, כמה אתה רוצה, אני לא יודעת מה, כל הפרטים."
בשנת 2013 חיכו במדינת ישראל כ- 750 חולים להשתלת כליה. 266 קיבלו תרומה בארץ. 10 אחוזים מהממתינים מתים בזמן ההמתנה להשתלה.
טלי סלואן, מחכה להשתלת כליה ואומרת: האמת, אני צריכה השתלת כליה, אניי מחכה להשתלה. אני עושה דיאליזה 3 פעמים בשבוע, כל פעם לארבע שעות וזה מאוד קשה."
במצב זה שבו קיים מחסור גדול כל כך באיברים להשתלה, וכשהצוותים הרפואיים עצמם אינם יכולים לסייע, נוצרת המציאות הזאת בבתי החולים.
עובדת בית חולים שניידר:
"מחר תבוא בבוקר, דבר פה עם איך קוראים לו, לא עם אנשי הצוות."
כך למשל בבית החולים אסותא, בו לא מתקיימות כלל השתלות, אחרי שניסו לשכנע אותנו להימנע ממכירת כליה, במכון הדיאליזה נתנו לנו העובדות להציץ לעולם שאולי מתקיים במסתרים.
עובדת בבית החולים אסותא:
"בכל מקום זה מופיע, זה קיים, אבל זה שוק שחור."
אז איך הם מגיעים ללקוחות?
- יש כל מיני מאכערים. צריך מאוד להיות, מאוד מאוד... זו המלצה אישית, להיות מאוד זהיר. אם אתה מאוד מעוניין."
"בלי התעסקות בדבר השחור הזה, אתה לא יכול לעשות זאת."
למה שהמאכערים יתערבו לי באמצע?
כי הם רוצים כסף.
אבל איך הם ידעו? תבין, עוד פה זה לא יהיה הסוף. - נכון."
זהבה גלאון, יוזמת החוק נגד סחר איברים אומרת:
"אני מצפה משרת הבריאות שתיתן הנחיה ברורה למנהלי בתי החולים, פשוט להעיף אותם משם, ואז לא תהיה להם גישה לאותם אנשים שזקוקים להשתלה."
גם בבית החולים איכילוב ניסו לשכנע אותנו שלא נמכור כליה, אך אמרו לנו כך:
"כדי לתרום את הכליה שלך, אתה יכול למצוא בעצמך מישהו. ללכת למשפחות עצמן (של המאושפזים). כן, תלך."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה