יום שבת, 4 בפברואר 2012

אשליית ביטוחי המנהלים: כל השיטות לגבות סכומים מנופחים ולכבול את החוסכים

אבי אייכלר, מנכ'ל ובעלים של חברת מירב הפנסיההכתבה אשליית ביטוחי המנהלים: כל השיטות לגבות סכומים מנופחים ולכבול את החוסכים , נועם בר , פברואר 2012 , דה מארקר

שלל הרפורמות בשוק הפנסיוני פסחו על ענף ביטוחי המנהלים המאופיין בחוסר תחרותיות משווע ■ השם האטרקטיבי "ביטוחי מנהלים", והמורכבות של המוצר, מפתים את החוסכים להצטרף לאפיק הגרוע ביותר בתחום החיסכון ארוך הטווח

אם מישהו תהה פעם על הפער הקיים בין שיווק למציאות, כדאי לו להכיר את אחד המוצרים שבו הפער הזה מתגלם במלוא עוצמתו - פוליסת ביטוח המנהלים. מדובר במוצר פנסיוני המשלב לתוכו חיסכון פנסיוני ומרכיבים ביטוחיים - ביטוח חיים וביטוח על אובדן כושר עבודה. למרות השם היומרני שניתן לביטוח הזה, אין בינו לבין מנהלים דבר, מלבד ניסיון שיווקי מוצלח לפנות אל הלקוח בתואר החלומי "מנהל".

כיום שורר קונצנזוס כמעט מוחלט על העובדה שביטוח מנהלים הוא המוצר הגרוע ביותר לחסוך בו לפנסיה. דרך המוצר הזה מצליחות חברות הביטוח לגרוף מהחוסכים סכומים מופרזים, הכוללים דמי ניהול יקרים ופרמיות ביטוח חריגות.

בפוליסות ביטוחי המנהלים החדשות, מודל דמי הניהול כולל שני סוגים של דמי ניהול: דמי ניהול של 13% מההפקדות השוטפות, בשיעור שיורד והולך עם השנים, ודמי ניהול מהנכסים הציבוריים בפוליסה, שעם השנים שיעורם עולה בהדרגה מ-0.7% עד 2%. ברוב החברות נקודת ההתחלה לדמי הניהול מהצבירה היא 1%.

בתוכניות אחרות של ביטוחי מנהלים, המשווקות ע"י חברות הביטוח, דמי הניהול נעים באותו טווח, אך יכולים להיות קבועים ולא להשתנות עם הזמן - למשל, 1% מהצבירה ו-5% מההפקדות השוטפות. על פי נתוני משרד האוצר, ב-2010 דמי הניהול הממוצעים בביטוחי המנהלים החדשים היו בשיעור של 1.23% מהצבירה ו-5.13% מההפקדות. אם משקללים את שני הרכיבים, מדובר בדמי ניהול ממוצעים של כ-1.8% מהצבירה. אלה דמי ניהול גבוהים ביחס לשאר מוצרי הפנסיה הקיימים בשוק.

האשליה של מקדם הקיצבה

אחד היתרונות לכאורה בביטוח מנהלים הוא מקדם הקיצבה המובטח לחוסך. מקדם קיצבה הוא מספר שלפיו מחושבת הקיצבה שיקבל החוסך בגיל הפרישה. לדוגמה, אם הובטח לעובד מקדם קיצבה של 200 והוא חסך בפוליסת המנהלים שלו מיליון שקל, אז הקיצבה שהוא יקבל מדי חודש היא מיליון שקל חלקי 200, כלומר 5,000 שקל. לשם השוואה, בקרנות פנסיה אין מקדם קיצבה מובטח, והוא מתעדכן כל הזמן לפי טבלאות תוחלת החיים המעודכנות. כתוצאה מעליית תוחלת החיים, מקדם הקיצבה בקרנות הפנסיה גודל עם השנים - מה שמקטין את הקיצבה החודשית שיקבל החוסך כשיצא לפנסיה.

לעומת הקרנות, ביטוח מנהלים חסין מפני שינויים בתוחלת החיים. סוכנים שמשווקים לציבור את המוצר, מצדיקים את דמי הניהול היקרים בכך שהם כוללים את עלות הביטוח של מקדם הקיצבה המובטח. מקדם הקיצבה המובטח הוא גם הדרך שבה מרתקת אליה חברת הביטוח את החוסכים. מי שירצה לעזוב את המוצר, יאבד את המקדם המובטח ובעצם יזרוק לפח את השנים שהחזיק במוצר ושילם את דמי הניהול היקרים.

אלא שזו אשליה. מקדם הקיצבה שמבטיחות פוליסות ביטוחי המנהלים גבוה מהמקדם הרלוונטי לטבלאות תוחלת החיים הקיימות כיום, ולוקח בחשבון עלייה עתידית בתוחלת החיים.

כך למשל, בעוד מקדם הקיצבה בקרנות הפנסיה נע כיום סביב 186, בביטוחי המנהלים החדשים המקדם הוא סביב 200. בנוסף, בדיקות שנעשו בעבר הראו כי ההבטחה למקדם קיצבה מסוים לא מצדיקה את דמי הניהול היקרים הנפוצים במוצר.

"פוליסות ביטוחי המנהלים החדשות, שהונפקו אחרי 2001, לא שוות כלום", אומר אבי אייכלר, מנכ"ל ובעלים של חברת מירב הפנסיה, הפועלת בתחום הייעוץ הפנסיוני. "הפוליסות החדשות הן פחות טובות מכל מוצר אחר בכל פרמטר. כל מי שמחזיק בפוליסה כזו - כדאי שידע שהוא מחזיק במוצר נחות, וכדאי לו להיפטר ממנה, גם אם הוא מחזיק בה כבר כמה שנים".

לדברי אייכלר, ההמלצה לעזוב את פוליסות ביטוחי המנהלים נכונה גם בפוליסות שהונפקו בעשור הקודם וכללו קנסות בהיקפים שערורייתיים של עד 20% מהחיסכון למי שמפסיק את ההפקדה לפוליסה. אייכלר מסביר: "בפוליסות שהונפקו אחרי 2006 הופסקו הקנסות, לאחר שהמפקח על הביטוח אסר אותם. בפוליסות שהונפקו קודם לתאריך הזה, מודל הקנסות הוא קנס של 20% בשנה הראשונה, שיורד עם הזמן עד 0% בתחילת השנה השישית - מה שאומר שכיום, בסוף 2011, אין בשוק פוליסות שהקנס בהן עדיין פעיל".

"לא למכור פוליסות משתתפות ברווחים"

מי שבכל זאת מתעקש להישאר עם ביטוח המנהלים - מומלץ שלפחות יתמקח על דמי הניהול שהוא משלם. בכך ניתן להשיג דמי ניהול של 2%-3% מההפקדות ו-0.7%-1% מהצבירה.

בשונה מהפוליסות החדשות, מודל דמי הניהול הנהוג בפוליסות המשתתפות ברווחים הוא של 0.6% מהנכסים הצבורים ועוד 15% מהרווח הריאלי שמשיגה חברת הביטוח ללקוח. כאן חברות הביטוח לא מאפשרות להתמקח, והשיעורים של דמי הניהול האלה הם קבועים ולא ניתנים לשינוי.

מבנה דמי הניהול בפוליסות המשתתפות ברווחים אמנם חותך ללקוח שיעור ניכר מהרווחים בפוליסה, אך גם מאפשר לחוסכים לשלם דמי ניהול נמוכים בתקופות של ירידות בשווקים.

על פי החוזה בפוליסות אלה, אם נגרמו ללקוח הפסדים, חברות הביטוח לא יוכלו לגבות ממנו את דמי הניהול המשתנים - כלומר 15% מהרווח - אלא עד שיכסו את ההפסדים, וזאת במונחים ריאליים.

כך למשל, חברת הפניקס, שהסבה ב-2008 למבוטחיה הפסדים חריגים, לא חזרה לגבות את דמי הניהול האלה עד היום - כך שמבוטחי הפניקס לא שילמו דמי ניהול משתנים במהלך השנים האלה, כולל בשנות הגאות 2009-2010.

עם זאת, גם בפוליסות המשתתפות ברווחים, בטווח הארוך מדובר בדמי ניהול גבוהים מאוד, שבשנים של עליות חדות בבורסה יכולים להסתכם גם ביותר מ-2%. כך, ב-2005 גבו חברות הביטוח בפוליסות ביטוחי המנהלים המשתתפות ברווחים דמי ניהול של 2.41%. הפוליסות האלה הן כיום רוב הנכסים המנוהלים בענף ביטוחי המנהלים, ומי שמחזיק בהן, יכול לפחות להתנחם במקדם הקיצבה האטרקטיבי של 166, שכמותו לא ניתן להשיג בתוכניות החדשות. "את הפוליסות המשתתפות ברווחים בשום פנים ואופן לא כדאי למכור", אומר אייכלר.

אחת הבעיות בענף ביטוחי המנהלים היא הריכוזיות הגבוהה שלו. לפי נתוני משרד האוצר, שלוש חברות הביטוח הגדולות מחזיקות נתח של 74% מענף ביטוחי החיים. בשונה מענף הגמל, שבו בשנים האחרונות הצטמצמה הריכוזיות וגדלה התחרותיות, בביטוחי החיים הנתח הזה לא השתנה ונשאר קבוע.

חוסר התחרותיות במוצר הזה, והעובדה שהוא משווק בעיקר על ידי סוכנים, מונעים מחברות הביטוח לשפר בו את התנאים ולהוריד את העלויות לחוסך. גם העובדה שמדובר במוצר מסובך יחסית למוצרים אחרים מסייעת לחברות לגבות מהחוסכים דמי ניהול מופרזים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה