המאמר הביזיון עובדי הקבלן: הכירו את מגישות התה של יובל שטייניץ , שי ניב , גלובס , 11/8/2011
במשך השנים דאג האוצר למצוא דרך בה ניתן יהיה להעסיק יותר עובדים בלי להתחנן בפני אגף התקציבים לתוספת תקנים ■ כך הפכה ישראל לשיאנית בהעסקה של עובדי קבלן
הכירו את מגישות התה של שר האוצר, יובל שטייניץ. שנים שהן מועסקות בלשכה שלו, בשכר מינימום. מגישות התה במשרדי הממשלה אף פעם לא היו עשירות גדולות, אבל לפחות פעם הן היו עובדות מדינה עם תנאים מינימליים וביטחון תעסוקתי הגון. הן הועסקו תחת הסכם השכר הקיבוצי בשירות המדינה ונהנו מתוספות השכר הצנועות שמקבלים שם כולם מדי כמה שנים, הסכמים שבמקרה הטוב מונעים מהשכר להישחק. היום, לעומת זאת, מגישות התה הן עובדות קבלן.
סעיף מרכזי בחוק חברות כוח אדם, קובע כי עובד שמועסק על ידי חברה קבלנית ייקלט לאחר 9 חודשי העסקה כעובד מן המניין במקום העבודה בפועל - אחרת יש לפטרו. באגף החשב הכללי באוצר לא אהבו את הרעיון הזה והבהירו לפני כשנתיים לכל משרדי הממשלה כי מעתה יש להתקשר עם קבלני שירותים, ולא עם קבלני כוח אדם. הסיבה: קבלני שירותים מעסיקים לרוב עובדי ניקיון, שמירה, הסעדה ומחשוב - תחומים שלא נכללים בחוק חברות כוח אדם. התוצאה: מגישות התה של שטייניץ מועסקות בפועל על ידי קבלן ניקיון, ובתלוש השכר שלהן מוצגות כעובדות ניקיון. למען הספר ספק: הן לא עובדות ניקיון - הן מגישות תה, כיבוד, רוחצות את הכלים שהוגשו להוד מעלתו וזהו פחות או יותר.
הרי לכם התחכמות, שלא לומר ביזוי החוק, שמגיע מהמשרד שנושא בדגל ניקיון הכפיים והשמירה על הקופה הציבורית. אפילו שטייניץ עצמו, ככה אנחנו שומעים, לא ממש אהב את הקומבינה הזאת. הוא שמע על כך מיו"ר המטה שלו, דוד שרן, שהחליט לבדוק את הסיפור לעומק. שרן לא הבין למה העובדות האלה נמצאות בלשכה שנים רבות ועדיין הן עובדות קבלן עשוקות. הוא לא הבין למה מגישות התה רשומות כעובדות ניקיון. הוא דיבר עם אנשי כוח האדם במשרד ועם נציבות שירות המדינה, והם אמרו לו: דוד, עזוב אותך, רד מהסיפור. אנו מכנים אותן עובדות ניקיון כי אחרת נצטרך לקלוט אותן כעובדות מדינה. ואם נרצה לפטר אותן אחרי שנתיים, לא נוכל לעשות את זה. מסריח, אבל כשר - לפחות עד שמישהו יבחן את זה בבית המשפט. שטייניץ, שנהנה לספר כיצד הצליח לשבור את ברוני הגז ולהעביר את חוק ששינסקי, לא הפגין את אותה הרואיות מול הפקידים שלו.
שיאנים בהעסקת עובדי קבלן
ביקשנו מהאוצר את מספרם של עובדי הקבלן והשירותים בשירות המדינה. "אין לנו מספר כזה", ענו. אז תנו לנו הערכה גסה, הקשינו. והתשובה: "אין לנו הערכה כזאת". זהו כל הסיפור בעצם שמתמצת את המתרחש בשירות הציבורי: בכל משרד ממשלתי אליו תגיעו לקבלת שירות, תיתקלו במחסור משווע בכוח אדם. אין פקידים, אין תקנים, רק תורים ארוכים. אבל באותם משרדים ממש, תראו אינספור מאבטחים, עובדי ניקיון, או מגישות תה לצורך העניין. כי למדינה אין תקנים לעובדי מדינה, אבל את עובדי הקבלן שלה היא בכלל לא טורחת לספור מרוב שהם רבים.
זוכרים את הסיפור על השמן והרזה? המגזר הציבורי התפוח שרוכב על גבו של המגזר הפרטי הרעב ללחם? זה הבלוף הגדול ביותר מבית מדרשו של נתניהו וממשיכיו באוצר. המגזר הציבורי לוקה היום באנורקסיה דווקא בכל נקודות המפגש הקריטיות עם האזרח, אבל הוא מלא בעובדי קבלן, שאיש לא סופר כי הם מתחבאים בסעיפי הרכש, לצד ציוד משרדי וחומרי ניקוי. הם באמת רעבים ללחם.
שיעור עובדי הקבלן בישראל גבוה באופן דרמטי מהמקובל בעולם, לפחות בכל הקשור לעובדי קבלן המועסקים שלא באופן זמני. שיעור עובדי הקבלן במגזר הציבורי גבוה עוד יותר, ועומד על כ-20% מכלל המועסקים בו. ברוב המדינות המפותחות העסקה של עובדי קבלן במגזר הציבורי היא בשוליים, ובחלק ממדינות אירופה חל איסור חוקי להעסיק עובדי קבלן בשירות הציבורי.
לעובד קבלן אף פעם אין סיכוי לקבל העלאה במשכורת, לא חשוב מה הוותק שלו. הדוגמה מובהקת לכך שהתפרסמה נוגעת לעובדי הקופות ברכבת ישראל. חברת הרכבת הפריטה לפני כעשור את תחום מכירת הכרטיסים, אליו נכנסה חברת כוח האדם "מנפאואר". באחת הפעמים שהרכבת פרסמה מכרז נוסף כדי להוזיל עלויות, מנפאואר שוב זכתה אבל הודיעה לעובדים כי מעתה לא תוכל לשלם להם את אותו שקל מסכן שקיבלו מעל שכר המינימום לשעה. במילים אחרות, כשאתה עובד קבלן לא רק שאתה לא יכול להתקדם בשכר - אתה עלול ללכת אחורה.
ההפרטה הזו ברכבת ישראל, כמו הפרטות אחרות, נעשתה בזמן שההסתדרות הייתה חלשה וחבולה. היום משרדי האוצר והתחבורה מעוניינים בהפרטה נוספת ברכבת (של מערך התחזוקה), אבל מולם ניצבת הסתדרות חזקה משמעותית. הם ניצבים גם מול ציבור שמתחיל להבין שסיסמאות כמו "מיקור חוץ" או "קניית שירותים" הן לא יותר מאשר מילים מכובסות, שנועדו להצדיק מעבר לשיטות העסקה נצלניות. אין פלא ששיעור האבטלה בארץ הוא נמוך. כי זו לא האבטלה, טמבל, זו איכות המשרות.
גם ההסתדרות אשמה
גם ההסתדרות אשמה בשיעור הבלתי נתפס של עובדי קבלן בשירות המדינה. במידה לא מבוטלת, מדובר בתולדה של הסכמים קיבוציים שלא אפשרו שום גמישות. הקביעות תמיד הייתה קביעות ברזל. מי שנכנס לעולם לא יוצא, אפילו לא זז. כך היה בעבר גם במגזר הפרטי, אולם כל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בשנים האחרונות בסקטור הפרטי אינם כוללים קביעות שכזו. מקסימום חובת היוועצות עם הוועד לפני פיטורים. כלומר ביטחון תעסוקתי מחד, אבל יכולת ניהולית מנגד להזיז עובדים לא מתאימים.
ההסתדרות בשלה היום להחלפת הדיסקט גם במגזר הציבורי. ניצני שינוי כבר הופיעו בהסכם העבודה שנחתם בחברת מע"צ, ולאחרונה גם במנהל מקרקעי ישראל. ההסתדרות צריכה להפעיל את כוחה כדי לחסל את תופעת עובדי הקבלן בשירות המדינה ולהעניק להם תנאים הראויים לעובדי מדינה. במקום קביעות, יש להתעקש על ביטחון תעסוקתי סביר, כמו בדנמרק. אם היא תעשה זאת, אפשר יהיה לבחון את מידת הרצון הטוב של שר האוצר - ככה, בפעם הבאה שיקפוץ לאולפן ערוץ 2 עם נתוני אבטלה מחמיאים, תדעו שכבר אין זה בלוף של מובטלים עניים שהפכו לעובדים עניים.
שיטה בזבזנית
דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מצביע על כך שמשרדי הממשלה מעולם לא ערכו בחינה מקיפה של היעילות הכלכלית כתוצאה מהעסקת עובדי קבלן, לעומת העסקה ישירה. זאת, למרות שהשימוש בעובדי קבלן בשירות המדינה החל כבר מאמצע שנות ה-80, והוא רק מתרחב. "העובדה שלא נבחנה הכדאיות הכלכלית מתמיהה, בפרט משום שהטענה העיקרית להצדקת התרחבות השימוש בהסדרי ההעסקה הקבלניים הייתה שהסדרים אלה נדרשים להתייעלות המערכת" - נכתב בדוח.
למעשה, כבר בשנת 1999 נכתב בדוח המבקר כי הכדאיות הכלכלית בהעסקת עובדי קבלן בשירות המדינה מוטלת בספק, במיוחד לאור העובדה שעובדים שנקלטו מאז שנות התשעים אינם נהנים עוד מפנסיה תקציבית. בדוח הזה מציין המבקר כנס שבו השתתפו כל סמנכ"לי כוח האדם במשרדי הממשלה, אשר הודו כי בשיטת ההעסקה של קבלני כוח אדם יש לעתים משום בזבוז - אם לדוגמא המדינה משלמת לקבלן שמירה 35 שקל עבור שעת שמירה והעובד עצמו מקבל 24 שקל לשעה במקרה הטוב - הרי שאותו קבלן "גזר" קופון של 11 שקל על כל שעה. תכפילו את העסק הזה בעשרות אלפי שעות, ותקבלו מאות מיליונים.
אז למה משרדי הממשלה כל כך אוהבים עובדי קבלן? כי האוצר דאג לכך שזו תהיה הדרך היחידה להעסיק יותר עובדים בלי להתחנן בפני אגף התקציבים לתוספת תקנים. רוצים יותר עובדים? מסיטים כסף מתקציב הציוד משרדי ו"קונים" עובדי קבלן. משרד הרווחה, למשל, הוא השיאן מבין משרדי הממשלה בהעסקת עובדים במיקור חוץ. מעל 25% מעובדי המשרד מועסקים על ידי גופים ועמותות שונות, כולל מעונות לילדים עם מוגבלות שכלית - הורים לילדים שנמצאים במסגרות אלה מתלוננים על תחלופה עובדים גבוהה - אחד מהסימנים הטבעיים אך שליליים להעסקה זולה.
הכירו את מגישות התה של שר האוצר, יובל שטייניץ. שנים שהן מועסקות בלשכה שלו, בשכר מינימום. מגישות התה במשרדי הממשלה אף פעם לא היו עשירות גדולות, אבל לפחות פעם הן היו עובדות מדינה עם תנאים מינימליים וביטחון תעסוקתי הגון. הן הועסקו תחת הסכם השכר הקיבוצי בשירות המדינה ונהנו מתוספות השכר הצנועות שמקבלים שם כולם מדי כמה שנים, הסכמים שבמקרה הטוב מונעים מהשכר להישחק. היום, לעומת זאת, מגישות התה הן עובדות קבלן.
סעיף מרכזי בחוק חברות כוח אדם, קובע כי עובד שמועסק על ידי חברה קבלנית ייקלט לאחר 9 חודשי העסקה כעובד מן המניין במקום העבודה בפועל - אחרת יש לפטרו. באגף החשב הכללי באוצר לא אהבו את הרעיון הזה והבהירו לפני כשנתיים לכל משרדי הממשלה כי מעתה יש להתקשר עם קבלני שירותים, ולא עם קבלני כוח אדם. הסיבה: קבלני שירותים מעסיקים לרוב עובדי ניקיון, שמירה, הסעדה ומחשוב - תחומים שלא נכללים בחוק חברות כוח אדם. התוצאה: מגישות התה של שטייניץ מועסקות בפועל על ידי קבלן ניקיון, ובתלוש השכר שלהן מוצגות כעובדות ניקיון. למען הספר ספק: הן לא עובדות ניקיון - הן מגישות תה, כיבוד, רוחצות את הכלים שהוגשו להוד מעלתו וזהו פחות או יותר.
הרי לכם התחכמות, שלא לומר ביזוי החוק, שמגיע מהמשרד שנושא בדגל ניקיון הכפיים והשמירה על הקופה הציבורית. אפילו שטייניץ עצמו, ככה אנחנו שומעים, לא ממש אהב את הקומבינה הזאת. הוא שמע על כך מיו"ר המטה שלו, דוד שרן, שהחליט לבדוק את הסיפור לעומק. שרן לא הבין למה העובדות האלה נמצאות בלשכה שנים רבות ועדיין הן עובדות קבלן עשוקות. הוא לא הבין למה מגישות התה רשומות כעובדות ניקיון. הוא דיבר עם אנשי כוח האדם במשרד ועם נציבות שירות המדינה, והם אמרו לו: דוד, עזוב אותך, רד מהסיפור. אנו מכנים אותן עובדות ניקיון כי אחרת נצטרך לקלוט אותן כעובדות מדינה. ואם נרצה לפטר אותן אחרי שנתיים, לא נוכל לעשות את זה. מסריח, אבל כשר - לפחות עד שמישהו יבחן את זה בבית המשפט. שטייניץ, שנהנה לספר כיצד הצליח לשבור את ברוני הגז ולהעביר את חוק ששינסקי, לא הפגין את אותה הרואיות מול הפקידים שלו.
שיאנים בהעסקת עובדי קבלן
ביקשנו מהאוצר את מספרם של עובדי הקבלן והשירותים בשירות המדינה. "אין לנו מספר כזה", ענו. אז תנו לנו הערכה גסה, הקשינו. והתשובה: "אין לנו הערכה כזאת". זהו כל הסיפור בעצם שמתמצת את המתרחש בשירות הציבורי: בכל משרד ממשלתי אליו תגיעו לקבלת שירות, תיתקלו במחסור משווע בכוח אדם. אין פקידים, אין תקנים, רק תורים ארוכים. אבל באותם משרדים ממש, תראו אינספור מאבטחים, עובדי ניקיון, או מגישות תה לצורך העניין. כי למדינה אין תקנים לעובדי מדינה, אבל את עובדי הקבלן שלה היא בכלל לא טורחת לספור מרוב שהם רבים.
זוכרים את הסיפור על השמן והרזה? המגזר הציבורי התפוח שרוכב על גבו של המגזר הפרטי הרעב ללחם? זה הבלוף הגדול ביותר מבית מדרשו של נתניהו וממשיכיו באוצר. המגזר הציבורי לוקה היום באנורקסיה דווקא בכל נקודות המפגש הקריטיות עם האזרח, אבל הוא מלא בעובדי קבלן, שאיש לא סופר כי הם מתחבאים בסעיפי הרכש, לצד ציוד משרדי וחומרי ניקוי. הם באמת רעבים ללחם.
שיעור עובדי הקבלן בישראל גבוה באופן דרמטי מהמקובל בעולם, לפחות בכל הקשור לעובדי קבלן המועסקים שלא באופן זמני. שיעור עובדי הקבלן במגזר הציבורי גבוה עוד יותר, ועומד על כ-20% מכלל המועסקים בו. ברוב המדינות המפותחות העסקה של עובדי קבלן במגזר הציבורי היא בשוליים, ובחלק ממדינות אירופה חל איסור חוקי להעסיק עובדי קבלן בשירות הציבורי.
לעובד קבלן אף פעם אין סיכוי לקבל העלאה במשכורת, לא חשוב מה הוותק שלו. הדוגמה מובהקת לכך שהתפרסמה נוגעת לעובדי הקופות ברכבת ישראל. חברת הרכבת הפריטה לפני כעשור את תחום מכירת הכרטיסים, אליו נכנסה חברת כוח האדם "מנפאואר". באחת הפעמים שהרכבת פרסמה מכרז נוסף כדי להוזיל עלויות, מנפאואר שוב זכתה אבל הודיעה לעובדים כי מעתה לא תוכל לשלם להם את אותו שקל מסכן שקיבלו מעל שכר המינימום לשעה. במילים אחרות, כשאתה עובד קבלן לא רק שאתה לא יכול להתקדם בשכר - אתה עלול ללכת אחורה.
ההפרטה הזו ברכבת ישראל, כמו הפרטות אחרות, נעשתה בזמן שההסתדרות הייתה חלשה וחבולה. היום משרדי האוצר והתחבורה מעוניינים בהפרטה נוספת ברכבת (של מערך התחזוקה), אבל מולם ניצבת הסתדרות חזקה משמעותית. הם ניצבים גם מול ציבור שמתחיל להבין שסיסמאות כמו "מיקור חוץ" או "קניית שירותים" הן לא יותר מאשר מילים מכובסות, שנועדו להצדיק מעבר לשיטות העסקה נצלניות. אין פלא ששיעור האבטלה בארץ הוא נמוך. כי זו לא האבטלה, טמבל, זו איכות המשרות.
גם ההסתדרות אשמה
גם ההסתדרות אשמה בשיעור הבלתי נתפס של עובדי קבלן בשירות המדינה. במידה לא מבוטלת, מדובר בתולדה של הסכמים קיבוציים שלא אפשרו שום גמישות. הקביעות תמיד הייתה קביעות ברזל. מי שנכנס לעולם לא יוצא, אפילו לא זז. כך היה בעבר גם במגזר הפרטי, אולם כל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בשנים האחרונות בסקטור הפרטי אינם כוללים קביעות שכזו. מקסימום חובת היוועצות עם הוועד לפני פיטורים. כלומר ביטחון תעסוקתי מחד, אבל יכולת ניהולית מנגד להזיז עובדים לא מתאימים.
ההסתדרות בשלה היום להחלפת הדיסקט גם במגזר הציבורי. ניצני שינוי כבר הופיעו בהסכם העבודה שנחתם בחברת מע"צ, ולאחרונה גם במנהל מקרקעי ישראל. ההסתדרות צריכה להפעיל את כוחה כדי לחסל את תופעת עובדי הקבלן בשירות המדינה ולהעניק להם תנאים הראויים לעובדי מדינה. במקום קביעות, יש להתעקש על ביטחון תעסוקתי סביר, כמו בדנמרק. אם היא תעשה זאת, אפשר יהיה לבחון את מידת הרצון הטוב של שר האוצר - ככה, בפעם הבאה שיקפוץ לאולפן ערוץ 2 עם נתוני אבטלה מחמיאים, תדעו שכבר אין זה בלוף של מובטלים עניים שהפכו לעובדים עניים.
שיטה בזבזנית
דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מצביע על כך שמשרדי הממשלה מעולם לא ערכו בחינה מקיפה של היעילות הכלכלית כתוצאה מהעסקת עובדי קבלן, לעומת העסקה ישירה. זאת, למרות שהשימוש בעובדי קבלן בשירות המדינה החל כבר מאמצע שנות ה-80, והוא רק מתרחב. "העובדה שלא נבחנה הכדאיות הכלכלית מתמיהה, בפרט משום שהטענה העיקרית להצדקת התרחבות השימוש בהסדרי ההעסקה הקבלניים הייתה שהסדרים אלה נדרשים להתייעלות המערכת" - נכתב בדוח.
למעשה, כבר בשנת 1999 נכתב בדוח המבקר כי הכדאיות הכלכלית בהעסקת עובדי קבלן בשירות המדינה מוטלת בספק, במיוחד לאור העובדה שעובדים שנקלטו מאז שנות התשעים אינם נהנים עוד מפנסיה תקציבית. בדוח הזה מציין המבקר כנס שבו השתתפו כל סמנכ"לי כוח האדם במשרדי הממשלה, אשר הודו כי בשיטת ההעסקה של קבלני כוח אדם יש לעתים משום בזבוז - אם לדוגמא המדינה משלמת לקבלן שמירה 35 שקל עבור שעת שמירה והעובד עצמו מקבל 24 שקל לשעה במקרה הטוב - הרי שאותו קבלן "גזר" קופון של 11 שקל על כל שעה. תכפילו את העסק הזה בעשרות אלפי שעות, ותקבלו מאות מיליונים.
אז למה משרדי הממשלה כל כך אוהבים עובדי קבלן? כי האוצר דאג לכך שזו תהיה הדרך היחידה להעסיק יותר עובדים בלי להתחנן בפני אגף התקציבים לתוספת תקנים. רוצים יותר עובדים? מסיטים כסף מתקציב הציוד משרדי ו"קונים" עובדי קבלן. משרד הרווחה, למשל, הוא השיאן מבין משרדי הממשלה בהעסקת עובדים במיקור חוץ. מעל 25% מעובדי המשרד מועסקים על ידי גופים ועמותות שונות, כולל מעונות לילדים עם מוגבלות שכלית - הורים לילדים שנמצאים במסגרות אלה מתלוננים על תחלופה עובדים גבוהה - אחד מהסימנים הטבעיים אך שליליים להעסקה זולה.
אתה רוצה לדעת מדוע משרד האוצר מאוהב בעובדי הקבלן? אולי בגלל שהוא שונא את עובדי הנמלים, הועדים וכל שאר החבורות למיניהם שאוכלים בדרך זו או אחרת את רוב הארוחה של עובדי הקבלן
השבמחק